כאשר עיבוד CNC מחולק לתהליכים, יש לשלוט בו בגמישות בהתאם למבנה ויכולת הייצור של חלקים, תפקוד כלי המכונה של מרכז עיבוד CNC, מספר תכולת עיבוד NC של חלקים, זמני ההתקנה וארגון הייצור של היחידה .
האם לאמץ את העיקרון של תהליך ריכוזי או תהליך מבוזר יש לקבוע בהתאם למצב בפועל, ועלינו לשאוף להיות סבירים. חלוקת התהליכים יכולה להתבצע בדרך כלל לפי השיטות הבאות:
1, שיטת מיון מרכזית בכלי.
שיטה זו היא לחלק את התהליך לפי הכלי בו נעשה שימוש, ולהשתמש באותו הכלי לעיבוד כל החלקים שניתן להשלים על החלק. על מנת להפחית את זמן החלפת הכלים, לדחוס את זמן הסרק ולהפחית שגיאות מיקום מיותרות, ניתן לעבד את החלקים לפי שיטת תהליך ריכוז הכלי, כלומר, בהידוק אחד, השתמש בכלי אחד לעיבוד החלקים האפשריים, ולאחר מכן שנה כלי אחר לעיבוד חלקים אחרים. זה יכול לצמצם את מספר החלפות הכלים, לדחוס את זמן הסרק ולהפחית שגיאות מיקום מיותרות.
2, מיון לפי עיבוד חלקים.
הצורה המבנית של כל חלק שונה, וגם הדרישות הטכניות של כל משטח שונות, ולכן שיטות המיקום שונות במהלך העיבוד, כך שניתן לחלק את התהליך לפי שיטות המיקום השונות.
עבור חלקים עם תכולת עיבוד רבה, ניתן לחלק את חלק העיבוד למספר חלקים בהתאם למאפיינים המבניים שלו, כגון צורה פנימית, צורה, משטח או מישור וכו'. בדרך כלל, מישור ומשטח המיקום מעובדים תחילה, ולאחר מכן את החור מעובד; תחילה תהליך גיאומטריה פשוטה, אחר כך גיאומטריה מורכבת; תחילה עבדו את החלקים ברמת דיוק נמוכה, ולאחר מכן עבדו את החלקים בדרישות דיוק גבוהות.
3, שיטת רצף עיבוד גס וגימור.
כאשר התהליך מחולק לפי דיוק העיבוד, קשיחות, דפורמציה ושאר גורמים של חלקים, ניתן לחלק את התהליך לפי עקרון הפרדת עיבוד גס מעיבוד גימור, כלומר תחילה עיבוד גס ולאחר מכן סיום עיבוד. בשלב זה, ניתן להשתמש בכלי מכונות שונים או בכלי חיתוך שונים לעיבוד; עבור חלקים המועדים לעיוות עיבוד, נדרש תיקון צורה עקב העיוות האפשרי לאחר עיבוד גס, כך שבאופן כללי, יש להפריד בין התהליכים לעיבוד גס ועיבוד סופי.
